<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' שבועות פ"א</h1>
<h2>דף כד:</h2>
שבועת הבאי פטור, כגון זה ראה חייל ואמר, כיוצאי מצרים הם, חומה גדולה ואמר, עד השמים היא, לא גמר בלבו לא פחות ולא יתר, ולא נתכון אלא לגובה החומה ולרוב העם.
<h2>דף כה:</h2>
שבועת שגגות פטור, מעדות ופקדון, ששגג בפקדון ובעדות, אם שבועת שוא, שלא ידע שתפלין מצוה, ונשבע שלא ילבש, אם שבועת שקר, שנשבע שלא יאכל ושכח ואכל, או שלא אכל ונזכר שאכל, או שלא תהנה אשתו לו שגנבה כיסו והכתה בנו ונודע שלא גנבה ולא הכתה. ואם כן שגגת שבועת בטוי שחייב קרבן [עולה ויורד לשעבר, כגון שנשבע שלא אכל והוא יודע שאכל וששבועת שקר זו שנשבע אסורה, אבל לא ידע שחייבין עליה קרבן וכו'. וכיצד היא השגגה שחייבין עליה קרבן] להבא, שנשבע שלא יאכל פת חטים, וסבור שנשבע שיאכלנו, וזוכר החפץ שנשבע עליו אלא שגג בשבועה כיצד היתה, אבל נשבע שלא יאכל פת חטים ואכל פת חטים על דעת שהיא פת שעורים, אנוס ופטור, שנעלם ממנו חפץ שבועתו ולא השבועה. ואם נעלם ממנו החפץ והשבועה, כגון שנשבע שלא לאכול פת חטים וסבור שיאכלנו ואכל פת חטים על דעת שהיא פת שעורים, כאנוס הוי ופטור. נשבע שלא יאכל כבד ואכלו מפני צער והוא שוגג שסבור שמותר לאוכלו מפני צער, פטור שלא שב (מדעתו) [מידיעתו] ואכלה בטעות.
<h2>דף כז:</h2>
כל ארבע שבועות אלה שנשבע באונס, או נשבע ונאנס מלקיים שבוע(ו)תו, או שהשביעו אנס פטור מכלום. לפיכך נשבעין לחרמין ולהרגין ולמוכסין, הלוקח ממון שלא ברשות המלך, או לוקח ברשות אבל מוסיף לעצמו על דבר הקצוב. וצריך הנשבע באונס להיות כוונתו בלבו בעת השבועה לדבר הפוטרו וכיון שאין יכול להוציא בפיו מפני האנס מותר, כגון שנשבע לאנס שלא יאכל בשר סתם ובלבו שלא יאכל היום או שלא יאכל בשר חזיר מותר. [והוא הדין שיכול לחשב אותה רגע. ואומר רבינו יהודה בשם ר"י, שאותן יהודים שמשביען השרים שלא לצאת מארצם יכולין לישבע סתם שלא יצאו ובלבם יחשבו היום ואפילו הוא מפרש שלא ילך כל ימי חייו יכול לחשוב בלבו שלא ילך כל ימי חייו אם לא יהא צורך...].
